רש"ש על חולין ק׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור חולין ק׳
1 בְּרִיָּה שָׁאנֵי.
2 וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה וְכוּ׳. וְתִבְטֵיל בְּרוּבָּא!
3 הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר, כֹּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת שָׁנִינוּ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת שָׁנִינוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? שָׁאנֵי חֲתִיכָה, הוֹאִיל וּרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד בָּהּ לִפְנֵי הָאוֹרְחִים.
4 וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גִּיד – מִשּׁוּם דִּבְרִיָּה הִיא, אֲבָל חֲתִיכָה – אֵימָא לָא.
5 וְאִי אַשְׁמְעִינַן חֲתִיכָה, הוֹאִיל וּרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד בָּהּ לִפְנֵי הָאוֹרְחִים, אֲבָל גִּיד – אֵימָא לָא. צְרִיכָא.
6 דָּרֵשׁ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה וְשֶׁל דָּג טָמֵא אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, עַד שֶׁתִּתֵּן טַעַם בָּרוֹטֶב וּבַקֵּיפֶה וּבַחֲתִיכוֹת.
7 אוֹקֵי רַב אָמוֹרָא עֲלֵיהּ, וּדְרַשׁ: כֵּיוָן שֶׁנָּתַן טַעַם בַּחֲתִיכָה – חֲתִיכָה עַצְמָהּ נַעֲשֵׂת נְבֵלָה, וְאוֹסֶרֶת כׇּל הַחֲתִיכוֹת כּוּלָּן מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינָהּ.
8 אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: מִכְּדֵי רַב כְּמַאן אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ? כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל. מַאי אִירְיָא כִּי נָתַן טַעַם? אֲפִילּוּ כִּי לֹא נָתַן טַעַם נָמֵי! אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּשֶׁקָּדַם וְסִלְּקוֹ.
9 רָבָא אָמַר:
10 אֲפִילּוּ תֵּימָא לֹא קָדַם וְסִלְּקוֹ, הָוֵי מִין וּמִינוֹ וְדָבָר אַחֵר.
11 וְכׇל מִין וּמִינוֹ וְדָבָר אַחֵר – סַלֵּק אֶת מִינוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, וְשֶׁאֵין מִינוֹ רָבֶה עָלָיו וּמְבַטְּלוֹ.
12 מַתְנִי׳ נוֹהֵג בִּטְהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בִּטְמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִין בְּהֵמָה טְמֵאָה מוּתֶּרֶת לָהֶן? אָמְרוּ לוֹ: בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ.
13 גְּמָ׳ וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר? וְהָתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָכוֹל תְּהֵא נִבְלַת עוֹף טָמֵא מְטַמְּאָה בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה?
14 תַּלְמוּד לוֹמַר ״נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטׇמְאָה בָהּ״ – מִי שֶׁאִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם ״בַּל תֹּאכַל נְבֵלָה״, יָצָא זֶה שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם ״בַּל תֹּאכַל נְבֵלָה״ אֶלָּא מִשּׁוּם ״בַּל תֹּאכַל טְמֵאָה״.
15 וְכִי תֵּימָא, קָסָבַר אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וּבִטְמֵאָה נָמֵי אִיסּוּר גִּיד אִיכָּא, אִיסּוּר טוּמְאָה לֵיכָּא.
16 וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם? וְהָתַנְיָא: הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה – רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב שְׁתַּיִם, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר!
17 לְעוֹלָם, קָסָבַר יֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וְקָסָבַר נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, דְּאִיסּוּר גִּיד וְאִיסּוּר טוּמְאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתֵי.
18 וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל? וְהָתְנַן: נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר!
19 הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי טְהוֹרָה, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״כֹּל בַּבְּהֵמָה תֹּאכֵלוּ״, אֲבָל בִּטְמֵאָה נוֹהֵג.
20 וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּתַרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ? וְהָתְנַן: עַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת.
21 וְקַשְׁיָא לַן: עַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת מְגַלֵּחַ, עַל הַמֵּת כּוּלּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְנֵפֶל שֶׁלֹּא נִתְקַשְּׁרוּ אֵבָרָיו בְּגִידִין. אַלְמָא אִיסּוּר טוּמְאָה קָדֵים!
22 אַף עַל גַּב דְּאִיסּוּר טוּמְאָה קָדֵים, אָתֵי אִיסּוּר גִּיד חָיֵיל עֲלֵיהּ, שֶׁכֵּן אִיסּוּרוֹ נוֹהֵג בִּבְנֵי נֹחַ.
23 דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִין בְּהֵמָה טְמֵאָה מוּתֶּרֶת לָהֶם.
24 גּוּפָא: הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה – רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב שְׁתַּיִם,
פירוש רש"ש על חולין ק׳
1 תד"ה שאני. דכהנים א"מ טובה זל"ז שכולן שוין כו'. כצ"ל:
2 תד"ה חתיכה. לפי שבולעת טעם נבלה דאין בה ששים כו'. כצ"ל:
3 תד"ה בשקדם. ואפי' אם נאמר דדיקולא הוא סל כדמשמע בכל דוכתא. כצ"ל ותיבת הכא למחוק וכן ליתא ברא"ש:
4 בא"ד אם אין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כמו שפי' לעיל. ר"ל בד"ה חתיכה עצמה נ"נ בסופו. וכן לעיל צו ב בד"ה אם. ולקמן קח בד"ה טיפת. ולא נחלק בין חלב לחלב שהוא שמן מפעפע אפי' מחתיכה לחתיכה כמו שחילק הרשב"א:
5 בא"ד ואין ראיה לר"א הא דאמר אין המדומע כו'. עמש"כ בס"ד בתרומות פ"ה מ"ו:
6 תד"ה הוי. דכמו שצריך כו' לבטל החתיכות דאיסור כ"צ נמי שיהא ס' בחתיכות של היתר כו'. כצ"ל:
7 רש"י ד"ה ה"ג יכול תהא כו'. ועיין מהרש"א ועיין מש"כ במעילה טז בס"ד: